רגע עם… דמגוגיה.

23/12/09

(הערת מערכת: השיר עודכן כיומיים אחרי פרסומו לגרסתו המנוקדת, עם שינויים קלים).

את הפרוספקט הצהוב והקומפקטי הזה, מצאתי מונח, תמים, על אחד השולחנות באולם "טבע" שעל הר הצופים.

מצידו השני של הפרוספקט היתה מצוירת דמות חביבה של היפופו–תם, ששואלת איפה פה זה הפגנות הסטודנטים. כפי שאתם רואים, מדובר בפרוספקט של 'שלום עכשיו'.

המטרה המרכזית של 'שלום עכשיו' – כך משתמע משמם, לפחות – היא לקרב את השלום ואת קץ הסכסוך הישראלי–ערבי. מטרה ראויה מאוד בעיניי. אולם בפועל, חלק גדול מאוד מפעילות הארגון ממוקד באיזו חרדת-קודש ועמלתנות סיזיפית, דווקא בהתנחלויות היהודים ביהודה ושומרון (בעבר גם בחוף-עזה, אבל אלו, כידוע לכם, נהרסו). הם עושים זאת כאילו היו אותם ישובים ה–גורם לסכסוך, וכאילו עקירתם של אלו תביא לפה איזה שלום מיוחל ואידילי.

רבותיי, לא מיניה ולא מקצתיה.

אני מאמין שכל אדם שיבחן לעומק את הסכסוך ייראה שההתנחלויות אינן באמת ה'קייס'. פירוק ההתנחלויות בחוף עזה לא הביא שלום, לא לרצועה, לא לעוטף עזה וגם לא לבאר-שבע. כבר ראינו מה הוא הביא – וכבר נשפכו הסופרלטיבים בידי–אומן מוכשרות ממני, על כך שבמקום שבו גידלו לפני כמה שנים חסה, מגדלים היום קסאמים. וזה נכון, אגב.

ובכלל – הסכסוך האינסופי הזה בין יהודים וערבים בפלשתינא-א"י קיים עוד הרבה לפני שבכלל היו התנחלויות מהסוג שאנו מתכוונים אליו היום – למעשה זה היה הרבה לפני הקמת המדינה. אז בל נרוץ להאשים את ההתנחלויות בסכסוך הענק והמתמשך הזה – כי הוא היה פה הרבה לפני שהן בכלל הוקמו. פרעות תרפ"ט לא פרצו כתגובה על הקמת סבסטיה, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. 

אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם. את עמדתי בעניין "ההתנחלויות – כן או לא” אשטח בפניכם, אולי, בהזדמנות אחרת. רציתי לדבר איתכם שוב על אותו הפרוספקט הקטן והצהוב, שהונח על שולחני הסטודנטיאלי באולם "טבע" שעל הר הצופים.

אתם יודעים, יש לי חיבה לתנועות אידיאולוגיות. בימינו הללו נעשים כמעט ליקרי–מציאות ממש; מחמם את הלב לראות אנשים שעדיין יוצאים לרחובות, חדורי אמונה, כדי לשנות משהו בעולם. זה יפה בעיניי. אני מכבד אנשים שיש להם אמונה מסוימת, רעיון מסויים, איזו שליחות מוסרית לתקן עוול או לעורר מצפון רדום.

אלה דברים שאני מעריך.

מה שאני לא מעריך, זאת דמגוגיה.

עם דמגוגיה אי אפשר להתווכח. לדמגוגיה אי אפשר לענות. הדמגוגיה היא צינית, וככזאת אין באמת אפשרות לנהל איתה דיאלוג של ממש. כל כוחה הוא קיעקוע של הישר.

זה מה שנעשה בפרוספקט הקטנטן שהבאתי בפניכם. 'שלום עכשיו' שמים לכל סטודנט מתחת לאף דמגוגיה. הם לא מנסים לשכנע אותו שההתנחלויות גוזלות את אדמות הערבים או מקשות עליהם את חיי היומיום; הם לא מנסים לשכנע את הקהל בטיעונים מוסריים, אידיאולוגיים, מצפוניים, של הישר והטוב. מה הם עושים? הם מנסים לגרום לו לקנא.

בואו נבחן את הארגומנט הציני הזה של 'שלום עכשיו': “כל שנה מדינת ישראל משקיעה בממוצע 2.5 מיליארד ש"ח מכספי המסים בהתנחלויות. לשם השוואה, באותו הסכום היה ניתן לאפשר לימודים חינם לכל סטודנט בישראל". ראשית כל אקדים ואומר כי מתוך כבוד לאנשי שלום עכשיו, ההנחה האוטומאטית שלי היא שהנתונים האלה כנראה נכונים – אם כי בימינו חייב אדם לבדוק כל סטטיסטיקה שהוא רואה, שכן רבּוּ הדרכים להטותהּ. אבל נניח שאלו נתונים אמיתיים ונאמנים למציאות; נניח גם שבאותו סכום ניתן לממן לימודים חינם לכל סטודנט בישראל; מה זה אומר לי?

האם זה אומר שבשל העלות היישובים האלה הם לגיטימיים יותר או פחות? חוקיים יותר או פחות? האם זה אומר שנכון יותר מוסרית לפנות אותם או לא? האם זה אומר שמותר לעשות כך, משפטית? ממש לא. כל מה שזה אומר לסטודנט התמים שבסך הכל נכנס לשיעור בסטטיסטיקה, זה: נה. אין יור פייס. המתנחלים גזלו לך את הכסף, את התואר, את הפרנסה.

מובן שזה לא נכון. הרי ברור שאם היו מפנים את כל ההתנחלויות ביהודה ושומרון, לא היו ממנים לימודים חינם לכל סטודנט. מי שמאמין בזה קצת משלה את עצמו: קודם כל, הצחקתם את המדינה. היא תמצא מקומות אחרים לשים את הכסף שהיא תחסוך – אם בכלל תחסוך. צריך לזכור שהפינוי עצמו, על כל הכרוך בכך, יעלה למדינה הרבה הרבה יותר. אינני שמאי, אבל אני מניח שמימון דירה ומתן פיצויים לאוכלוסיית יו"ש המונה לפחות 300,000 אנשים, נשים וטף (כמעט כאוכלוסיית תל אביב) שלא לדבר על המבצע הצבאי הנרחב לפינויים של אלה, הקמת ותפעול הרשות האזרחית שתבצע את הפינוי ותטפל במפונים, שעות נוספות לשוטרים ופקידים, הלנתם הזמנית של האזרחים המפונים בבתים ארעיים או באכסניות, ועוד אי אילו הוצאות שאין באפשרותי לחשב – יעלה קצת יותר מ4 מיליארד שקל. הרבה יותר, בעצם, כשחושבים על זה. רק לשם ההשוואה, אפשר להסתכל על תוכנית הפינוי האחרונה שיושֹמה, "תוכנית ההנתקות" (איזה הנתקות ואיזה עמיאת. אנחנו ממש מרגישים את הניתוק מהחמאסניקים עכשיו, מה אני אגיד לכם). אותה תכנית, שמשום מה אינה ידועה בשמה האמיתי יותר והמכובס פחות: 'גירוש האוכלוסייה האזרחית היהודית מרצועת עזה', עלתה למדינה ע"פ דוח מבקר המדינה 9 מיליארד שקלים. ולחשוב שפה מדובר באוכלוסייה של קצת פחות מ9,000 איש, שאין להשוותהּ לכלל האוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון, המונה, כמו שאמרתי, יותר מ300,000.

בלי קשר לזה שהמדינה לא תחסוך כסף מפינוי התנחלויות – אלא להיפך, רק תבזבז אותו מאותה קופת–משלם–המסים שתנועת שלום עכשיו כ"כ חסה עליה, כביכול, צריך להדגיש דבר מאוד חשוב: אותו סכום שמושקע באזרחים שביהודה ושומרון מגיע להם, והוא מושקע בהם בזכות, ולא בחסד. גם הם אזרחים של המדינה הזאת. גם הם משלמים מיסים. מגיעה להם הזכות לחינוך כמו שהיא מגיעה לכל אזרח אחר– אתם לא מצפים שהמדינה תשקיע כספים בבתי ספר בחיפה ובנתניה, אבל לא תשקיע בבית ספר באלפי מנשה או בקרני שומרון. בנוסף לזכות לחינוך, מגיע להם כל מה שמגיע לכל אזרח אחר – הזכות לחיים ובטחון. אתם לא מצפים שהמדינה תממן הקמת מקלטים בקריית שמונה ובבאר שבע, אבל לא במעלה אדומים או בעלי. בקיצור – אותו סכום שמושקע באותם אזרחים מושקע בהם בצדק. אם זה אומר להשקיע במיגון ובבניית כבישים מסוכנים פחות מאש פלסטינית – אז גם זה מגיע להם, כמו שזה מגיע לכל אזרח. לחיות. מה זאת צרוּת העין הזאת? פתאום נהייתה כל הארץ לקמצים?

לא ראיתי את האקונומיוּת הזאת בתכניות יקרות אחרות של הממשלה (ע”ע הנתקות), שלא לדבר על מנהל בזבזני, חגיגות ה60 ועוד כהנה וכהנה.

חוץ מזה, כמה מושקע בתל אביב? מישהו בדק? מישהו שאל? מישהו הציע להפסיק להשקיע בתל אביב כדי לממן את שכר הלימוד לכל הסטודנטים בישראל? הרי זו שטות.

ואם מחר בבוקר יקומו ויאמרו כי ההשקעה באזור הנגב וחבל הבשור איננה משתלמת למדינה, האם יהיה מותר להפסיק להשקיע בהם בכדי לתת את הכסף לסטונדטים? בחיאת דינכום.

אם כבר שלום עכשיו רוצים להתנגד להתנחלויות, שיעשו את זה בדרכים לגיטימיות: דיון, ולא דמגוגיה. אם הם רוצים לשכנע את הישראלי לפנות את יהודה ושומרון מיהודים, שיעשו את זה תוך השמעת טיעונים הקשור למוסר, לחוק, לצדק, למצפון. אבל לא לקנאה, שנאה והסתה.

פליירים מהסוג הראשון, האידיאולוגי–מוסרי, הם לגיטימיים מאוד בעיניי – ראוי שיתקיים דיון כולל ופתוח בסוגיות האלה הקשורות לסכסוך. אך את הפלייר הנוכחי – הקטן, הצהוב, הדמגוגי – אני, ברשותכם, זורק לפח.

* * *

אח שלו: ימין או שמאל?

* * *

קו ירוק / גל כהן

יִתְאַסְּפוּ שוֹחֲרֵי הָאֱמֶת וְהַחֹק.
יִתְכַּנְסוּ וִיקַדְּשוּ אֶת הַקַּו הַיָּרֹק.

זֶה הַקַו הַנָּכוֹן, הַנִּצְחִי, הַקוֹבֵעַ
וּגְבוּלוֹת בֵּין עַמִּים יְיַצֵּב וְיָשִׁית
אֵין לַחְרֹג כְּלָל מִמֶּנּו, כָּל תָּם זֹאת יוֹדֵע:
מְתֻקָּן הוּא לָנוּ מִימֵי-בְרֵאשִׁית.

יַאֲסְפוּ הַכְּנוּסִים צְבִיר-פַּחִים מְלֵאֵי-צֶבַע;
מִבְרֶשֶׁת תֶּחְצֶה בְּקַוָּהּ תֵּל וָגֶבַע
וְהַר יֵחָלֵק וִיבָּקַע, אַד-הוֹק:
קַו יָרֹק!

מֶעֱבְרוֹ הַשְּׂמָאלִי הַכָּל לֶגִיטִימִי –
בּוֹ יֵּשְׁבוּ יְהוּדִים בִּמְדִינָה אוֹטוֹנוֹמִית.
וְכָל כְּפָר אוֹ עֲיֶרֶת בּוֹ שֶׁל יְהוּדִים
תִקָּרֵא רַק "יִשּׁוּב", עַל-פִּי כֹּל דָּת וָדִין.

אַךְ אִם מֶטֶר אֶחָד מֵהַקַּו הַיָּרֹק
תַּעֲלֶה הִתְיַשְּׁבוּת – אֵין דַּרְכָּה הוּא לִצְדֹק:
כִּי רַק מֶטֶר מִיֶּרֶק-הַקַּו-הַנָּקִי –
גֶּזֶל שֶׁל אֲדָמוֹת, כִּבּוּשׁ זָר, לֹא-חֻקִּי.

וְלָזֹאת יִקָּרֵא, בְּנִימַת-הִתְבַּדְּלוּת :
הִ תְ נַ חֲ ל וּ ת .

נְאוּמִי אֲלֵיכֶם, גְּאוֹנֵי-הַשָּׂרְטֶטֶת,
שֶׁמָּא יֵש בָּמְּלֶאכֶת בְּדַל-אֵי-זֶה-שִׂבּוּשׂ:
זֶה הַקַּו הַיָּרֹק, הַמְּשֹׂרְטַט כֹּה בְּרֶטֶט –
שְׁכַחְתֶּם שָׁגַּם הוּא מְקוֹרוֹ בְּכִבּוּש?

וּמַדּוּע תָּבְדִּילוּ אַלְפֵי-מְנַשֶּׁה
מִיָּפוֹ, רָמְלֶה-לֹד אוֹ קִבּוּץ נִיר-דָּוִד?
אִם צְדַקְתֶּם, הֲלֹא אָז – וְדָבָר זֶה קָשֶׁה –
כָּל-כֻּלָּה שֶׁל אַרְצֵנו הִיא " אֶ רֶ ץ  – עַ רְ בִ י ת ".

וְהַצַּד הָאֶחָד שֶׁל אוֹתוֹ הַקַּוְקַו
לֹא שׁוֹנֶה בִּמְּאוּם מֵהַצַּד לִימִינָיו.

—

וְהָאָרֶץ הַזֹּאת, שֶׁלֻּמָּדָה לִשְׁתֹּק,
קֻעֲקַע עַל חֲזָהּ זֶה הַקַּו הַיָּרֹק –
לֹא-תֵדָע אִם לִבְכּוֹת בּוֹ אוֹ שֶׁמָּא לִצְחֹק.

כִּי הָפְכָה הַצִּיּוֹנוּת הַחֲדָשָׁה
לְמִשְׂחָק מְטֻפָּשׁ שֶׁל יָם-יַבָּשָׁה.