רגע עם… נחמות.

 

 

תשעה באב האחרון היה מאוד משמעותי בשבילי. רגשית.

סיומו, כמו סיומם של ימים חזקים רגשית אחרים, עלול להותיר איזשהו חלל מסוים.

לחלל הזה נכנסות שבע הפטרות הנחמה, שיקראו בבתי כנסת בכל העולם בשבתות הבאות; אחרי "תלתא דפורענותא", נבואות זעם ותוכחה, בא תורה של הנחמה.

לחלל הזה אני מכניס שיר ישן שלי שכתבתי בתיכון לפי מנגינה של באך.

למנגינה, שם במקור, יש מילים משלה – בגרמנית. אלא שאני חיברתי לה בזמנו מילים משל עצמי, תוך התייחסות מסוימת למקור הגרמני – בעיקר בבחירת המוטיב המרכזי, המופיע בכותרת "Zion Hört die Wächter Singen" ("ציון שומעת את השומרים שרים"). זהו מוטיב מקראי הלקוח מנבואתו של ישעיה, בציטוט שהבאתי כמוטו לשיר כבר אז. מה שעשיתי הוא לקחת את המוטיב חזרה אלינו, אל העברית, אל ההקשר היהודי.

זהו כמובן לא תרגום, משום שאינני יודע גרמנית פרט למילים בודדות, והרי גוגל טרנסלייט עוד לא היה קיים בשנה שבה נכתב השיר.

 

יותר נכון להסתכל על זה כעל גרסא אישית שלי לשיר, בהשפעת המקור המקראי, יותר מאשר זה הגרמני.

 

בבניין ציון ננוחם כולנו.

 

 

ציון שומעת את השומרים שרים / גל כהן

 

"קול צופיך נשאו קול, יחדו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון;

פצחו, רננו יחדו, חורבות ירושלים…" (ישעיה נ"ב, ח'-ט')

 

– לפי לחן של יוהאן סבסטיאן באך, "Zion Hört die Wächter Singen" –

 

ירח מלא תלוי מעל

מלמטה נפרש הלּיִל

ציון הנמה פזורת הטל

תיעור מקולות החיִל

 

ולא מקולות חצים ורמחים –

לא תריק חנית ולא ינגח האיִל!

רק זמר תם, ענוג ורךְ

זמרם של השומרים אותךְ

 

לא ישתכַּח

שירָךְ

ממקהלות עמָּיִךְ

עוד עולה ונמשךְ

קולם של קְהל-שומריִךְ

הרריךְ

זמר יתמוגגו

חי לעד ליבךְ

 

ציון תשמע קול צופֶיהַ

המזמרים יפי נופיה

בקצה השמים מיליהם!

 

ציונה נא שאו את עיניכם

וראו השומרים סביביה;

הטו ברוב קשב אזניכם –

הסכיתו, שיר-אוהביה!

 

הנה לא ינום ולא ישן שומר

כי ליבו עוד ער, הוגה בְּרוך הזמר

שלום קרוב וגם רחוק

קורא הזמר המתוק

ולא ישתוק

 

– בת צחוק

של ילדים וילדות

משחקים

ברחובותיך הזכים –

אקים

בזכות את חורבותיך

ובחסד את שירך!

 

אקים

בזכות את חורבותיך

ובחסד את שירך!