לכבוד היום אני מעלה כאן מתהום הנשייה שלושה שירים ישנים שכתבתי בתיכון, לפני משהו כמו 7 שנים. הייתי אולי פחות מפותח אז מאשר היום, אבל נראה שזה העסיק אותי גם אז.
תהא נשמתם של הנרצחים צרורה בצרור החיים.
*
מרוצת-דורות
מה מוזר הוא הדבר
שאביהם של מי שייצר את מכונת הגילוח שלי
גזז זקנים בבוז בחוצות ברלין
כמה מוזר
לתת הוראות בגרמנית
לתנור מוסק,
בוער,
תנור האפייה הביתי שלי
למען יבער בעדינות רק בחצי מהעוצמה
מוזר זה שעל מברשת השיניים שלי
החשמלית להחריד
חרוט דווקא שמה של זרש, אשת מאבידי
מוזר ללחוץ עם הרגל על הגז
של מכונית בעלת צינור מפלט פתוח,
מכונית העם,
העם שלחץ על הדוושה ברגל חזקה
חסרת היסוס
בשישה מיליון כוחות סוס
זה מרגיש קצת מוזר, למרות ההבדל,
להמיר את לופטוואפה
בלופטהאנזה
מוזר לעבור על פני הר עצום של כובעים
חבוש דווקא בכובע אדידס
ואולי הדבר המוזר
מכל אלה שהזכרתי כבר
זה דווקא לבחור בכפתור "Vorwäsche"
באותה מכונה דוברת גרמנית
האמונה על ניקוי הכתמים
משלג ילבינו
כה מוזר, אני מהרהר:
האומנם התחלפו הדורות כל כך מהר?
*
אני יהודי
כן, אני יהודי!
אני יהודי
ולא בגלל צבע עיניי
אני יהודי
ולא בעטיו של היקף הגולגולת שלי
אני יהודי
ולא משום צורת אפי
אני יהודי
ולא על פי קרזול שערי
אני יהודי בכוח הנפש,
נפש-יהודי,
הומיה גם אחרי קץ הימים
אני יהודי בזכות מילים,
מלים עתיקות וקדושות,
יסודתם מקדם אלפי שנים
אני יהודי בעבור האנושות
ובעבור האנושיות:
להעביר דבר האל
לאחיי בני כל העמים
אני יהודי לעולמים!
אני יהודי על פי תפילתי, תקוותי ואמונתי
ברוח האדם
ובחסד הא-לוהים
יהודי
בלי עוררים…
*
איך אפשר להבין שישה מיליון
איך אפשר להבין שישה מיליון יהודים,
נרצחים, דמם שפוך,
ואפרם תועה על פני רוחות?
איך אפשר לקלוט את אובדנם
של מיליוני שמות-בתי-אב ומשפחות?
איך אפשר להפנים מיליון וחצי ילדים ובני נוער
נקטפים בייריה ומושלכים אלי שוחות?
איך אפשר לתפוס אלפי קהילות
באחת, בלא זכר, מפני אדמה ארורה נמחות?
ואני שואל מצד:
איך אפשר להבין בכלל יהודי אחד?
כלום עלה ביד איש לספור אין-ספור דמעות של בכי
ואין-סוף אנחות?
רגעים 
יפהפה.