רגע עם… בית דין גרמני אוסר על ברית מילה.

 

 

בית משפט גרמני החליט אמש כי טכס המילה היהודי (וגם זה המוסלמי) אינם חוקיים, ובכך הוציא למעשה את המילה אל מחוץ לחוק.

כפי שאתם משערים, הפוסט הקרוב לא הולך להיות שיר הלל. אני מתנצל מראש אם יהיה כאן התקף זעם בלתי נשלט; לטעמי, במקרה זה, יהיה בו לא מעט מן המוצדקוּת.

 

*

 

ראשית יש להבחין ולומר כי אירופה קובעת, ע"י חוקים שכאלה, מי בן בית אצלה, ומי יליד חוץ. איזו תרבות מקובלת כאן ואיזו לא. מי מבורך בשעריה, ומי צריך – כמו בימים עברו של אמנציפציה – להשיל מעליו את זהותו האמיתית וללבוש בגדים אירופיים כדי להתקבל. ההקשר היהודי-מוסלמי לטעמי אינו מקרי כאן לחלוטין.

 

אל תטעו – יש כאן הרבה מעבר לדיון פשוט על זכויות הילוד. יש כאן מלחמה על ערכים, על זהותה העתידית של אירופה. או במילים אחרות: פוליטיקה.

 

*

 

היבשת שצרחה שיש אמת אחת, ורצחה בשמה מיליוני אנשים,

ולאחר מכן טענה בפילפול רב רושם שאין אמת, ורצחה בשם כך תרבות וערכים, לא יכולה לבוא עכשיו ולקבוע שאמת סובייקטיבית אחת נעלה על השנייה. שהאמת שלהם יותר אמת מהאמת שלנו. שהאמת האירופאית המתייפיפת, הפושטת טלפיה ואומרת 'טהורה אני', נעלה על האמת של צאצאי אברהם. סובלנות לכל יש, נכון? כבוד לכל ראיות העולם יש, נכון? אז למה לא מילה?

 

אם אירופה באמת מכבדת את כל האדם, ואת כל מערכת אמונותיו באשר היא, ומקבלת כאמת אפשרית כל דבר שיציעו לה, הרי שהיא מחוייבת לתת ליהודים ולמוסלמים להמול כדרכם. הרי מי יודע, אולי זה נכון. אולי באמת יש א-ל וזה מה שהוא רוצה שיקרה. גם זאת אופציה לאמת, הרי, לא?

 

אם כן, אירופה סובלנית להכל. לסמים, להמתות חסד, לזוגות חד מיניים, לאהבה חופשית. אבל לא לדתות שמיות. בשם חופש הביטוי יינתן לכל מי שרוצה בכך לפזז בחוצות העיר בלבוש אדם הראשון – ואף פחות מזה – אך לא יינתן למואזין לקרוא למתפללים בקריאת "א-לוהים גדול". על חופי הריביירה שלה תשתזפנה נשים במרחב הציבורי בלבוש חוה אימנו – ואף פחות מזה – אך לא יינתן לנערה מוסלמית ללבוש חיג'אב. זו אירופה שמנהלת יחסי מסחר, כלכלה, אקדמיה, תרבות פתוחים עם הרפובליקה של סין (!), אך מחרימה מרצים, מוצרים והצגות תאטרון מישראל. זאת יבשת שעדיין מחזיקה בשבי בקרקסאות ובגני-חיות שלה בעלי-חיים שונים רק כדי להסב להמונים שלה עונג (כי הרי *העונג* הוא הדת הרשמית ביבשת) – אך מאיימת כבר שנים בהוצאת השחיטה הכשרה מחוץ לחוק.

 

נראה, אם כן, כי יבשת אירופה חיה בתסביך. והרי מי לא חי בתסביך, אפשר לטעון. אבל התסביך שלהם מסוכן יותר מהאחרים: להם יש כוח, והרבה. ענק עם כאב ראש עשוי להיות מסוכן יותר מנמלה עם כאב ראש. אירופה מכה על חטא, ומנסה בדיעבד להוכיח לעצמה ולעולם כולו כמה הומאנית היא. כמה סובלנית היא. כמה יפה וחסודה היא. לרחוץ בנקיון כפיה. אלא מה, שבין לבין, כשהיא לא שמה לב, היא מעירה ומעוררת בדיוק את טִבְעה הישן, את מה שהיא היתה ולא הפסיקה להיות: אירופה.

נכון: היא השתנתה. נכון: היא התקדמה. נכון: כבר אי אפשר להאשים אותה שהיא רוצחת בפועל המונים ברחובותיה. נכון: לא אחת היא תומכת במדינת ישראל. המציאות, כמו תמיד, היא הרבה יותר מורכבת מאיך שהיא מוצגת כאן. אבל בשבילי – וכנראה שגם בשבילה – היא עדיין אירופה. אותה אירופה.

 

 

"כְּמוֹ צֵל מִמְּךָ לֹא אזוּז,

כִּי אֲנַחְנוּ בִּבְרִית קְשׁוּרִים.

בְּצֵאתְךָ מִמַּחֲנֵה הרִכּוּז,

דַּע – אֲנִי מְחַכָּה בַּשְּׁעָרִים.

 

חַי נֶחְלַצְתָּ מִמֶּנִּי פִּתְאֹם,

אַך אִתְּךָ הִנְנִי, חֵי הָאֵ-ל.

לִי דָּמְךָ הָיָה לֶחֶם אָדֹם.

אֵיך לְפֶתַע מִמְּךָ אִגָּמֵל?"

 

(נתן אלתרמן, נאום שנאת היהודים באירופה של 1945, הטור השביעי, דבר 3.8.1945)

 

 

 

זו אירופה (ע"פ "זוהי יפו")

================

 

מעל הכנסיות עולה ירח

מעל הגיאיות, היערות

וככה חשק בליבי פורח

יסוד בירושלים לערות.

 

ושוב, ילדה, בלי למה ומדוע

שוב לחם-חוק אדרוש כימי עולם;

מן האדום-אדום אשוב לגמוע

ואלמד מוסר את העולם.

 

ארובות העשן כבר הושבָּתו,

אך הקול הישן לא נדם.

זו אירופה, ילדה, זאת אירופה

ששופכת כמים הדם.

 

חצי עולם כבשתי מאולחשת.

חצי אחר נֻטָּש לאנחות.

אך לעת ערב אהי מלובשת

שמלת-יונת-שלום-על-נוף-פריחות.

 

כי לעת ערב, זאת ודאי תּדָעוּ

צריכה גבירה להיראות יפָה

ואת עקבות הדם – כה מיוחד הוא! –

לַצְנִיעַ בִּבְשמים ובמניפָה.

 

ארובות העשן כבר הושבָּתו,

אך הקול הישן לא נדם.

זאת אירופה, ילדה, זאת אירופה

ששופכת כמים הדם.

 

את חוּ ג'ינְטאוּ קיבלתי ללא דופי.

לאחמדינג'אד אובילה שי.

קבעתי דייט עם מר ולדימיר פוטין

ואעריץ את קאסטרו בחשאי.

 

אבל המשטרה אצלי קופצת –

ובית הדין בהאג מכין פטיש –

כשציפי לבני בגבולי עוברת

ושוב הדם עולה בי ומבאיש.

 

ארובות העשן כבר הושבָּתו,

אך הקול הישן לא נדם.

זאת אירופה, ילדה, זאת אירופה

ששופכת כמים הדם.

 

מול לוב ארגש. לא אעמוד מנגד:

כיצד הורגים הם כך בבני עמם?!

אשר כשביהודים יֵיעָשׂ הַשֶּׁמֶד –

יַעַשׂ כל איש היטב אשר זמם!

 

עשיתי דוקטורט בזעזוע

בגינויים ובצקצוקי לשון;

אך מזג עז עוד שב מאז, קבוע,

בתוך עורקיי חוזר לעד פזמון:

 

ארובות העשן כבר הושבָּתו,

אך הקול הישן לא נדם.

זאת אירופה, ילדה, זאת אירופה

ששופכת כמים הדם.